עצי המור מקורם באזורים הצחיחים המקיפים את הים האדום, לרבות עומאן, תימן, ג'יבוטי, סומליה ומזרח אתיופיה. שרף המור נאסף מאז התקופה הפרהיסטורית ותואר בטקסטים עתיקים.

לומר כי שרף זה היה "בעל ערך רב" בעולם העתיק לא מצליח לתאר את יראת הכבוד שלה זכה המור. המזרח הקדום ראה במור אחד משלושת הארומטים הקדושים (ספייקנרד ולבונה הם השניים האחרים) והשימוש בו בראש ובראשונה היה כקטורת אלוהית. ערכו של המור היה לעתים קרובות יותר ממשקלו בזהב. המצרים הקדומים, שקראו לו פונט או פון, ראו במור את הדמעות של אל השמש והשמיים הורוס, בנם של איזיס ואוסיריס. הם ייבאו כמויות אדירות של מור החל מסביבות 3000 לפנה"ס, וכללו אותו בקיפי, הקטורת הקדושה שלהם. מור שימש בתכשירים לעור כדי להגן עליו מפני התנאים הקשים והיבשים ולהפחית את הקמטים.

המור מוזכר רבות בתנ"ך. בתורה מופיע המור כבושם הראשון מבין הבשמים להכנת "שמן המשחה" - שמן הקודש, שבו קידשו את כל כלי המקדש - "וְאַתָּה קַח-לְךָ, בְּשָׂמִים רֹאשׁ, מָר-דְּרוֹר חֲמֵשׁ מֵאוֹת...".

המור נמנה עם אחד מסממני הקטורת ("... מור וקציעה שיבולת-נרד וכרכום...") שהקטירו בבית המקדש בשחרית ובין הערביים. יתרה מכך, בית המקדש נבנה על הר המוריה ועל פי המסורת היהודית: "נקרא שמו מוריה על שם המור". במקורות רבים המור מופיע כ"שמן המור", הצורה העיקרית בה הוא משמש. לפי פירוש הרמב"ן, השימוש הנפוץ בשם "שמן המור" נובע מאופן הכנתו, על ידי המסת אבקת המור, או משחת המור, בשמן.

אומרים שהמור נכח גם בלידתו וגם במותו של ישו. בשמן המשחה של המסורת הנוצרית המזרחית-אורתודוקסית, המור היה המרכיב העיקרי לטבילה ברוח הקודש ולטקס ההקדשה. הכנסייה הקתולית השתמשה במור בקטורת שלהם ועד ימי הביניים, הכנסייה פיתחה את המשמעות הסמלית של המור כייצוג של הקרבה וחזרה בתשובה, כמו גם טיהור ושימור הגוף.

בתרבויות עתיקות, נשים הרבליסטיות שעבדו בארמונות ובגילדות הכינו קטורת קדושה ובשמים. מור היה חלק קבוע מההכנות הללו, שהיו יכולות ללבוש צורה של מים ארומטיים, חליטות על בסיס שמן או יין עתיר אלכוהול.

בתחום הרפואי, כתובות שומריות מראות שהמור שימש לטיפול בתולעי מעיים והוא נמרח באופן מקומי על שיניים וחניכיים. פפירוס אברס המצרי (בערך 1500 לפנה"ס) מציין כי המור, יחד עם לבונה, שימש לטיפול בפציעות ופצעי עור, וכחלק ממשחת החניטה. דיוסקורידס, הרופא היווני, הציע שימוש במור נגד שיעול, כמו גם נגד זיהומים בעיניים, בשיניים ובפה. מור נכלל בתכשיר הרומי מנדסיום, פורמולה לשרירים כואבים, ומורה, בושם ששימש גם כמחזק שיער וניקוי העור.

מקור: אתיופיה
משקל: 50 גרם

שימושים

• המור משמש באופן מסורתי כקטורת  הדוחה פרעושים ויתושים.
• נחשב יעיל לשיכוך כאבים, כולל כאבי מחזור.
• מור אבקתי משמש לטיפול בדלקות בגרון ובפה.
• משמש גם כדי להפחית נפיחות בפציעות חיצוניות.
• מיושם ישירות על השיניים, הוא יכול גם לעזור בהקלה על כאב שיניים.
• הסינים הקדמונים השתמשו בצמח זה לטיפול בפצעים וחבלות; הוא עדיין משמש כחומר חיטוי עם ספקטרום רחב לטיפול במחלות שונות כמו דלקת הלחמית (פינקי), פצעי קור ופצעונים.
• כמו כן, מאמינים כי השימוש במור מקדם החלמה, מה שהופך אותו למרכיב פופולרי במשחות וטרינריות.
• תכונות החיטוי של המור מסייעות בטיפול בדלקות חניכיים, כמו גם עוזרות להיפטר מריח רע מהפה.
• בגלל התכונות האנטי-פטרייתיות של הצמח הוא עשוי לשמש כטיפול בפטרת כף הרגל, קנדידה וזיהומים פטרייתיים אחרים.
• הוא נחשב כצמח מרפא טוב להפחתת רמות הכולסטרול, אם כי מחקרים קליניים אינם חד משמעיים עד כה.
• מעורבב עם חומצה בורית ומים רותחים, מור יכול לשמש כגרגור לדלקת פה, כאב גרון ובעיות חניכיים.
• גרגורי מור עשויים להועיל גם במחלות פה וגרון אחרות כמו דלקת גרון.
• פנימית, הוא שימש כמכייח וכדי להקל על דלקות בקיבה. בנוסף, הוא משמש להרגעה או הרפיה של רקמת השריר.
• למור יש תכונות אנטי-מיקרוביאליות והוא משמש באופן פנימי כדי לעורר פעולת מקרופאגים בזרם הדם.