הלבונה ידועה בעיקר בזכות השימוש בה בטקסים דתיים. במצרים העתיקה, ביוון וברומא, הלבונה נשרפה כמנחה לאלים. בנוסף, בגלל הקשר עם האלוהי, הלבונה נשרפה גם עבור המתים.

הלבונה נכללת בין מיני הבשמים היוקרתיים של העולם העתיק. לפי המספר הרב של אזכוריה, היא הייתה סממן הקטורת השכיח ביותר בשימושיו. היא יובאה עם הזהב בדרכי המסחר משבא. הלבונה מזוהה בוודאות הודות למסורת זיהוי רציפה ופעילה עד ימינו בשל שימוש ממושך בה בחברות מסורתיות רבות.

הלבונה שימשה גם למטרות לא דתיות. רופאים קדומים היו מודעים לתכונות הרפואיות של הלבונה. הם גילו שללבונה יש תכונות של חיטוי, אנטי דלקתיות ושיכוך כאבים, ולכן קבעו אותה כתרופה למגוון מחלות, כולל קשיי עיכול, שיעול ובאשת (ריח רע מהפה).

תכונות הריפוי של הלבונה נחקרו על ידי מדענים. הודות לניתוחים כימיים שלה, כעת אנו מבינים טוב יותר את המרכיבים הנמצאים בלבונה ואת השפעות הריפוי שיש להם על גוף האדם. לדוגמה, מונוטרפנים כמו פינן אלפא ובטא הם מרכיב חשוב בלבונה. נמצא כי תרכובת זו מסייעת בהסרת רעלים מהכבד ומהכליות.

משקל: 30 גרם.